פסק-דין בתיק בג"ץ 3287/05

השופט א' רובינשטיין:

א.        עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי תוענק לה אזרחות ישראלית לפי סעיף 4א לחוק השבות, התש"י- 1950 (להלן: חוק השבות) ולחילופין כי תינתן לה אשרה לישיבת קבע בישראל לפי סעיף 2(א)(4) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952. ניתן בשעתו צו בהסכמה כי העותרת לא תורחק מישראל עד להחלטה אחרת.

ב.        (1) העותרת, ילידת 1951, שאינה יהודיה, נישאה לגבר יהודי בשנת 1970 ברוסיה. לשניים נולד בן. כשנתיים לאחר הולדת הבן נפרדו בני הזוג, אם כי מעולם לא נקטו בהליכי גירושין.

           בשנת 1994 עלה לארץ בנה של העותרת בהתאם לסעיף 4א לחוק השבות.

           בשנת 1995 נכנסה העותרת לארץ באשרת תייר מסוג ב/2 כדי לבקר את בנה. עם תום תקופת האשרה, לא עזבה העותרת את הארץ, ומאז שוהה היא  בישראל שלא כחוק.

            ביום 1.12.04 נעצרה העותרת  על ידי משטרת ההגירה בגין שהייה שלא כחוק, והוצאו נגדה צווי הרחקה ומשמורת. בימים 2.12.04 ו- 8.12.04 אישר בית הדין למשמורת את צו המשמורת, ודחה את בקשתה להשתחרר בערובה, ואף נתן דעתו לכך שצירפה תעודת זהות מזויפת.

           (2) ביום 7.12.04 הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בפסק הדין מיום 23.12.04 קבע בית המשפט כי העותרת תשוחרר בערבות, וכי עליה להגיש בקשה להסדרת מעמדה תוך 21 יום. כן נקבע כי העותרת תעזוב את ישראל לא יאוחר מ-30 יום לאחר שתתקבל החלטת משרד הפנים בבקשתה,  אם לא  תאושר בקשתה למעמד.

            ביום 13.1.05 הגישה העותרת בקשה להסדיר את מעמדה מכוח חוק השבות ולחילופין לקבלת רישיון שהיה מטעמים הומניטריים.

           ביום 13.3.05  נמסר לה כי בקשותיה להסדרת מעמדה לא אושרו. הודעה נוספת נשלחה ביום 3.4.05.

           (3) בעתירה דנא נטען, כי לעותרת זכות למעמד לפי סעיף 4א לחוק השבות כבת זוג של יהודי, על סמך נישואיה משכבר, ולחילופין לרישיון שהייה בישראל מטעמים אנושיים כאמור, כדי שלא לנתקה מבנה.

           (4) לטענת המשיבים  דין העתירה להידחות על הסף, שכן המונח "בן זוג" שבסעיף 4א לחוק השבות אינו חל על העותרת, הואיל והיא ואבי בנה  אינם מקיימים חיים משותפים למעלה מ-20 שנה. באשר לבקשתה החלופית, עמדת המשיבים היא כי בפני העותרת סעד חלופי, שכן ענייני אשרות כניסה ורישיונות ישיבה נמצאים בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, אף כי מוסיפים הם, כי לכאורה אין בנסיבותיה חריגות המצדיקה מתן מעמד.   

ג.        (1) אכן, כעולה מתשובת המשיבים, אין מקום להעניק לעותרת מעמד מכוח שבות. על פי העובדות, בפרשנות של שכל ישר, לא למקרה כגון דא, שבו היתה המבקשת נשואה ליהודי בממש אך למשך שנתיים ימים בראשית שנות השבעים והיא פרודה הימנו מאז 1974, נועד סעיף 4א' לחוק השבות; פסק הדין בבג"צ 8030/03 סמוילוב נ' שר הפנים (טרם פורסם) (השופט - כתארו אז - חשין) אמנם דן במקרה שונה בנסיבותיו, אך העולה ממנו רלבנטי גם לענייננו, וכדברי בית המשפט שם: "קשרי המשפחה האמורים בסעיף 4א' של חוק השבות מייסדים עצמם על קיומו של תא משפחתי אמיתי... בהתפרק התא המשפחתי, לא עוד מתקיימת התכלית... אף אם פורמלית נותרו... בני משפחתו של יהודי...".  אין כיום לעותרת כל זיקת אמת לבעלה היהודי, שפירודם היה לעובדת קבע. עד כאן באשר למעמד לפי חוק השבות, שאין מקום להעתר לו ואין בידינו לקבל את העתירה בהקשר זה.

           (2) באשר לבקשה לרישיון לישיבת קבע מטעמים הומניטריים, צודקים המשיבים באמרם, כי לעניין זה קיים סעד חלופי, מכוח סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 שלפיו החלטות בנושאי מינהל האוכלוסין (על פי סעיף 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים  מינהליים) באו בגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. אשר על כן, ככל שמיצתה העותרת את מהלכיה במשרד הפנים, ואיננו מביעים דעה בעניין זה, המקום להשיג על כך הוא עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, ושם עליה לשטוח את טענותיה אם באשר לנסיבותיה האישיות בכל הכרוך בבנה, ואם באשר לנסיבות אחרות, ואף בכך מטבע הדברים אין בידינו להביע דעה לעת הזאת.

           (3) נוכח האמור, לא נוכל להעתר לעתירה. ואולם, העותרת לא תורחק מן הארץ עד יום 15.9.05. זמן זה ניתן לה כדי שתוכל לשקול אם ברצונה לעתור לבית המשפט לעניינים מינהליים, ולהגיש עתירתה אם תבחר לעשות כן.

           ניתן היום, י"ב בתמוז תשס"ה (19.7.05).

ש ו פ ט                                     ש ו פ ט                                     ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: